|
|---|
מרוכז מתוך סדרת בלוגונים שכתבתי בנובמבר 2004
נהוג לחשוב שבצבא אין הגיון. זוהי כמובן שטות מוחלטת - הצבא
עובד לפי סט (למעשה שני סטים, אבל נגיע לזה בהמשך) של הגיון צבאי, שהוא
אמנם שונה מזה האזרחי, אך לא פחות קשיח ממנו.
בלבלתי אתכם? לא נורא. תכף נסקור קצת עקרונות שמנחים את ההגיון
הצבאי, ומהר מאוד תראו שיש סדר בבלאגן.
עקרונות
ההגיון הצבאי
1) עקרון הכלליות
2) עקרון הרוב
3) עקרון המציאות המשתנה
4) עקרון הרציפות
5)
עקרון הכפילות
את העקרונות חיברתי
במהלך קורס הקצינים בעזרתם הנדיבה של חברים, ובמיוחד חוני ושלומית. אתם הקוראים מוזמנים
לשלוח לי דוגמאות למקרים שקרו בצבא, כדי שאוכל להסביר אותם לפי חוקי ההג"צ הקיימים או להוסיף חוקים חדשים במידת הצורך. אתגרו אותי!
עקרון
הכלליות
בהינתן שקרה מקרה בלתי רצוי, על
המפקד הבקיא ברזי ההג"צ לחוקק חוק כללי ככל האפשר, שימנע הישנות מקרה זה ומקרים
דומים בצורה מוחלטת.
דוגמא:
חייל הולך לו להנאתו לאורך פסי הרכבת בעודו שומע
מוזיקה באוזניות, כאשר לפתע מגיעה רכבת ודורסת אותו. מפקד הבקיא
בעקרונות ההג"צ יחוקק תכף ומיד חוק אשר ימנע הישנות
מקרים כאלו: על כל חיילי צה"ל באשר הם נאסר לשמוע מוזיקה באוזניות תוך כדי תנועה! חוק כזה באמת קיים. חייל שנוסע באוטובוס או רכבת תוך כדי האזנה לאוזניות עובר על חוקי הצבא וייענש בידי משטרה צבאית באם ייתפס.
עקרון הרוב
כאשר מרבית החיילים מפרשים פקודה בצורה שונה מכוונת המפקד, ניתן
לפרשנות זו תוקף של מעין קוואזי-פקודה, אשר חזקה לפעמים יותר אף מן הפקודה המקורית.
לדוגמא:
קבוצת חיילים קיבלה פקודה לסדר את האוהלים כך ששקי
השינה יופנו תמיד כלפי פנים האוהל, אך באוהל מסויים רק חייל אחד הבין
נכון את הפקודה, ואילו יתר החיילים סידרו את שקי השינה שלהם בצורה
ההפוכה. כאשר המפקד, הבקיא ברזי ההג"צ, ניגש לבדוק את
סידור האוהל, הוא יאשים את החייל באי קיום אחידות באוהל, שכן עקרון
הרוב יצר פה קוואזי-פקודה בעלת תוקף מחייב והחייל הפר אותה.
עקרון המציאות המשתנה
בניגוד למציאות
האזרחית, שהיא קבועה בעיקרה, הרי שהמציאות הצבאית יכולה להשתנות, אם רצונו של החייל
חזק מספיק.
לדוגמא:
אזרח שניגש לראיון עבודה ונכשל בו, מן הסתם לא
יקבל את העבודה. לעומת זאת בצבא מוכר סיפורו של חייל שרצה
נורא גולני, אך במחזור שבו הוא התגייס טירונות גולני כבר החלה.
החייל לא נואש, ופשוט בילה שבוע שלם בבקו"ם בעודו מזמזם את המנון גולני בסיוע
הסלולר שלו. איך נגמר הסיפור, אתם שואלים? החייל הגיע לגולני, כמובן.
המציאות הצבאית השתנתה על מנת להתאים לרצונו של החייל.
עקרון הרציפות
על המסגרת לקבל
משימה בכל רגע פנוי בלו"ז. אין לאפשר לחיילים לישון מעבר לשש שעות השינה
המטכ"ליות, אלא יש להשכים אותם בשעה היעודה.
לדוגמא:
בפלוגה בת 40 חיילים בקורס קצינים ישנם 2 חיילים
שצריכים לבצע בוחן בר-אור חוזר ב-6:00 בבוקר. לפלוגה הוגדר כיבוי אורות
בשעה 24:00. ליתר 38 החיילים אין משימה מוגדרת. האם המפקד רשאי להקים רק את
שני החיילים ולתת ליתר להמשיך לישון? כמובן שלא. על מפקדנו,
הפועל לפי עקרונות ההגיון הצבאי, להקים את כל הפלוגה ולהעסיק את יתר
החיילים בהתאם לנספח אבני יסוד לו"ז המוגדר בכרך עקרונות ההגיון הצבאי.
ראה גם:
שעות ע"ע
מסדר חוזר פיקטיבי
עקרון
הכפילות
ההגיון הצה"לי, שעד כה הוסבר בצורה חד-מימדית למדי, מורכב למעשה
משני סטים של חוקים, כאשר
כל אחד מהם מיושם במקום ובזמן המתאים לו. הסט הראשון, חוקי קורסים, מגדיר פקודות נוקשות וברורות שסטייה מהן גוררת ענישה כמעט
ודאית. הסט השני, חוקי שירות, מגדיר פקודות מתירניות בהרבה, אשר משתנות בצורה
קיצונית מבסיס לבסיס. יש הטוענים שקיים גם סט שלישי, חוקי מילואים, אך אליו אני אתוודע רק בשנת 2012 לכל המוקדם.
לדוגמא:
מקום המפגש האולטימטיבי בין חוקים אלו הוא
האוטובוס. בספסל אחד תוכלו לראות את הטירון - אותו יצור צעיר
ומפוחד האוחז במטאטא הארוך שלו בשתי ידיו, באימה פן יפרוש כנפיים ויברח לו לפתע. 5 אצבעות על ידית האחיזה, כמובן.
בספסל הנגדי תוכלו לראות את ידידנו הגולנצ'יק - חולצתו תלויה עליו ברישול, והמוזיקה בדיסק-מן שלו
מחלחלת מן האוזניות אל יתר האוטובוס מעוצמת הרעש. ואיפה הנשק שלו, אתם שואלים?
לא עליו, זה בטוח. נסו בספסל שלפניו, זרוק יחד עם התיק והמעיל.
אותי הקצין, עם המשמעת הפנימית המפותחת שלי, המצב
המוזר הזה מביא לסוג של סתירה. מצד אחד החוקים הנוקשים שלמדתי ושאת מילויים אני צריך לאכוף - ומן הצד השני, המציאות במלוא עוצמתה. ואז אני נזכר, מכל הנושאים שלמדתי בקורס הקצינים, בדבר היחיד שיכול לסייע לי: עקרון
גשר הזהב של גיל.
וכך חוזר לו העולם לזרום בהרמוניה. ויהי בוקר, ויהי ערב,
סופ"ש חדש.
Principles of Hagatz: This page talks about Military Intelligence, obviously an Oxymoron. Although the Israeli army (IDF) is discussed here, the ideas here can be applied to most organizations this size - beurocracy, incompetency and blind obedience. And yet, somehow, The IDF still manages to win every war, to do the unthinkable. Maybe, just maybe, things ain't that bad after all...